<h1>תניא רבתי סימן נ"ט</h1>
<h2>דף כט.</h2>
תנן התם משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס. וכן אסור אפילו לכבס בגדים ולהניחם עד אחר תשעה באב. ודוקא עד התענית אסור לספר ולכבס. אבל לאחר התענית מותר. מצאתי בשם ר' קלונימוס מרומא ז"ל שמראש חדש אב ואילך צריך אדם למנוע עצמו מלרחוץ שנאמר (הושע ב') חדשה. אבל קודם ראש חדש יכול לרחוץ בו ביום. ונשאל אם יזדמן אבל לבר מינן שישלימו לו שלשים יום אפילו שני ימים או יום אחד קודם ראש חדש או לאחר ראש חדש לאלתר באותה שבת שחל ט' באב להיות בתוכה. אם מותר לו לרחוץ בזמנו. או אם יש לו להמתין עד לאחר ט' באב. והשיב שמראש חדש ואילך אסור לרחוץ כלל עד שיעבור תשעה באב. שאין לך אבילות גדולה מזו שחרב בית אלהינו. ועוד נשאל אם יזדמן לאשה נדה לרחוץ מטומאתה קודם תשעה באב אם מותרת ברחיצה אם לאו. שהרי צריכה לעשות חפיפה בחמין. והשיב שמותרת לרחוץ על ידי פושרין וליטהר במי מקוה שהיא מתעסקת לטהר עצמה לבעלה. ומשום פריה ורביה הקילו בה. ועוד שהרי אינו אסור בתשמיש המטה אלא בט' באב בלבד. אבל קודם תשעה באב מותר. ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין. ולא יאכל בשר ולא ישתה יין. ודוקא בסעודה שמפסיק בה. כלומר שגמר בלבו שלא יאכל יותר באותו היום. אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתות יין. ואם אכל קודם חצי היום אפילו בסעודה שמפסיק בה אוכל בשר ושותה יין. ובסעודה שאינו מפסיק בה אפילו אכל אחר חצות אוכל בשר ושותה יין. ומצאתי בשם הר' אביגדור כהן צדק אפילו לביבות או מקרונ"י בלעז, מבושלין עם גבינה נקראין שני תבשילין. תנא אוכל הוא בשר מלוח. ועד כמה כל זמן שהוא כשלמים דהיינו שני ימים ולילה אחד. ושותה יין מגתו. עד כמה. כל זמן שהוא תוסס. וכמה תסיסתו שלשה ימים. אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר' אלעאי. ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ושורה אותה במים ויושב בין תנור לכירים ואוכלה ושותה עליה קיתון מים ודומה למי שמתו מוטל לפניו. ומצאתי שיש מן החכמים שטובלין פתן באפר בסוף סעודת ערב ט' באב. והכי איתא במסכת תעניות ירושלמי. [פ"ד ה"ו] רב מן דהוה אכיל כל צורכיה הוה טביל פיסתיה (פת שלו). וצבע בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת ערב ט' באב. לקיים מה שנאמר (איכה ג') ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר. ובסעודה המפסיקין בה מנהגנו שלא לאכול תבשיל כלל. ואינן מסובין על השלחן ואין מזמנין. אלא כל אחד ואחד מברך לעצמו. ויושבין בעגמת נפש כאבלין. ומצאתי שהגאון רבינו יצחק פאסי ז"ל היה נוהג לאכול ערב ט' באב ביצה אחת דרך אבילות. ומצאתי בשם רבינו הר' אביגדור כהן צדק ז"ל שקבל מרבו הר' שמחה מאישפירא ז"ל. שבערב תשעה באב אין ממתינין זה לזה בסעודה אלא כל הקודם יבצע כדי שלא יתחייבו בזימון. מצאתי בשם הגאונים ז"ל יחיד שקיבל עליו תענית שני וחמישי כל ימות השנה. ואירע ערב תשעה באב להיות בשני, כיצד הוא עושה, לסעוד פעמיים אי אפשר מפני הנדר. אלא סועד פעם אחת טרם יבוא השמש דקיימא לן כמאן דאמר מתענין לשעות. והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית. וצריך להתפלל מנחה ואחר כך סועד. ואע"ג דאמרינן [תענית י"ב ע"א] כל תענית שלא שקעה עליו השמש לאו שמיה תענית. הני מילי בשאר תעניות. אבל בערב תשעה באב ובערב יוהכ"פ שאי אפשר להשלים. מתענה לשעות ואחר כך סועד. במדרש איכה רבי יהודה בן בתירא אזל לנציבין בערובת צומא רבא אתא ריש כנישתא לזמוניה. אמר ליה כבר אכלי ופסקי ליה. אמר ליה אשגח עילוי דלא לימרו אינשי ההוא רבי לא אשגח עלוי. אזל עמיה. ובסיפא אמרינן. אכל מן כל עיגול חד פתית ואכל מן כל תבשיל חד פס. ושתה מן כל קסט חד כוס. מצאתי שהוכיח גאון מכאן דכל תענית שפוסק סעודתו מבעוד יום חוזר ואוכל ושותה עד שיבוא השמש.
<h2>דף כט:</h2>
ובערב תשעה באב אין נמנעים בשחרית מליפול על פניהן. ולומר וידוי ואבינו הרחמן אם חל בשני, אבל במנחה אין נופלין על פניהן. וכשבאין לבית הכנסת להתפלל תפלת ערבית בליל תשעה באב באין יחפין. ועומד החזן ומתפלל בשפה רפה ומתפללין שמונה עשרה כשאר הימים ומזכירין מעין המאורע בבונה ירושלים. ומפרש בירושלמי [ברכות פ"ד ה"ג] רב אחא אמר. יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע. מאי ניהו מעין המאורע. רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך. ועל העיר האבילה והחריבה וכו'. והיכן אומר. אמר ר' ירמיה כל שהוא להבא אומר בעבודה. וכל שהוא לשעבר אומר בהודאה. כדתנן נותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא. ונהגו העם לאומרו בבונה ירושלים. וסמכו על הא [ע"ז ח' ע"א] דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין כל ברכה וברכה אומר ודוקא בתפלה. אבל חולה שאכל או מי ששכח או שהיה אנוס ואכל, אינו מזכיר בברכת המזון כלל. כך מצאתי בשם הר' אביגדור כהן צדק ז"ל.
ויש מקומות שנוהגין לישב על הארץ מיד כשעומד החזן ומתחיל והוא רחום. ויש שאין נוהג לישב בארץ עד שרוצין להתחיל בספר קינות דהיינו איכה ישבה בדד. וכן מנהגנו. ואומר איכה ישבה בעגמת נפש. ואומר קינות כפי המנהג. לאחר סיום הקינות עומד החזן ואומר ובא לציון ואתה קדוש. וכולא סדרא. וקרא זה אל זה. ואין אומר ואני זאת בריתי. שהרי כל המדרשות בטלים בט' באב לפי שנאמר (תהלים י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ובט' באב אין שמחה. ואם חל תשעה באב להיות במוצאי שבת. אין אומר ויהי נועם לא לפני הקינות ולא לאחר הקינות. אלא מתחיל ובא לציון כשאר הימים. וכן מנהג פשוט בידינו. ומנהג מגנצא ואישפירא כשחל תשעה באב להיות במוצאי שבת, לאחר תפלת לחש אומר קדיש כולו ומתחילין בספר קינות. ואין אומרין ויהי נועם אלא מתחילין ואתה קדוש. ואם חל להיות בשאר ימות השבוע. בין בערבית בין בשחרית אומר ובא לציון. ואתה קדוש. ואין אומר ואני זאת בריתי לא ביום ולא בלילה. אבל בשם רבינו אליקים ז"ל מצאתי שצריך לומר ובא לציון בליל תשעה באב בין בחול בין במוצאי שבת. לפי שאחרי הקינות צריך לומר ובא לציון, לבקש רחמים שיבוא משיח במהרה בימינו להוציאנו מעבדות ומאבלות. וכן מנהגנו לאומרו בין בלילה בין ביום. בין כשחל במוצאי שבת בין כשחל להיות בחול. וכן מצאתי שהורה הר' שלמה ב"ר שמשון ז"ל. ואין אומרים תתקבל צלותהון לא בקדיש של ערבית ולא בקדיש של שחרית. לפי שנאמר (איכה ג') גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי. ואין אומרים עלינו לשבח לפי שנאמר (ישעיה א') גם כי תרבו תפלה אינני שומע. ותשעה באב שחל להיות במוצאי שבת מזכירין הבדלה בחונן הדעת. ואומרין רחם ה' אלהינו וכו'. ומזכירין עננו בשומע תפלה כשאר הימים. ואין מבדילין על הכוס שהרי אסורין לטעום כלום ואפילו להטעימו לתינוק לא. דילמא אתי למסרך. כך מצאתי בספר שבולי הלקט. ובמוצאי תשעה באב מבדילין על הכוס בלא נר ובשמים. ובשם רבינו שלמה ז"ל מצאתי שהיה נוהג ליל תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת לברך על הנר אע"פ שאין מבדילין עד לאחר תענית. דבמוצאי שבת אין מבדילין לפי שכבר אכלו ושתו מבעוד יום. ומיד כשהחשיך חל התענית ואין יכול להבדיל לפי שאינו יכול לטעום ואין מבדילין אלא על הכוס. ואם תאמר למה הוא מותר במלאכה כגון הבערה ובישול דמותרות בתשעה באב. לפי שכבר הבדיל בתפלה. אבל בשמים אינו צריך לברך. ובשם הר' משה בר' יקותיאל מצאתי שמברכין על הנר ועל הבשמים במוצאי שבת שהוא תשעה באב. אע"פ שאמרו חכמים ז"ל שצריך לסדרן על הכוס, היכא דלא אפשר שאני. ומנהגנו שלא לברך לא על הנר ולא על הבשמים במוצאי שבת של ת"ב.
תנו רבנן תשעה באב שחל להיות בשבת. וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו בשר ויין. ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, כלומר כשהיה מלך. מצאתי בשם הגאונים ז"ל תשעה באב שחל להיות בשבת או במוצאי שבת. רבינו הגדול ר' יצחק בר' יהודה ז"ל, בין מנחה לערבית בסעודה המפסקת בוצע על שתי ככרות ומיסב על שולחנו כשאר שבתות. והולך נעול לבית הכנסת מפני כבוד השבת. וכשאומר ברכו חולץ ויושב לארץ. אבל בשם רבינו משולם ז"ל מצאתי שאינו מזמן בשבת בליל תשעה באב, אלא יושב בדד ומברך לעצמו. מצאתי שבאישפירא רגילין לומר צדקתך צדק בשבת של תשעה באב או של ערב תשעה באב במנחה. ובמגנצא [אין] מנהגם לומר צדקתך צדק. ונראה שאין למנוע מלאומרו לפי שהוא כמו צדוק הדין. וצדוק הדין אין נמנעין מלאומרו בתשעה באב. ומנהגנו בשבת של תשעה באב או של ערב תשעה באב להסב על השלחן ולאכול בשר ולשתות יין כדרך שאר שבתות. אבל מורי הרב חביבי ראיתי שהיה נמנע מלאכול בשר בשבת של תשעה באב. ובשם הרב ר' אביגדור כהן צדק ז"ל מצאתי, שבת שהוא תשעה באב אין להמנע מלאכול בשר ולשתות יין אפילו בסעודה המפסקת. והפרושים הנזהרים משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב מלאכול בשר. אין להם להמנע מלאכול בשר בשבתות שחלים בינתים. ואם עשו כן יצא שכרן בהפסדן. אך להחליף חלוק ומכנסים טוב ליזהר כשחל תשעה באב להיות בשבת, מפני שהן דברים שבצנעה. וקיימא לן. [מו"ק כ"ד ע"א] גבי אבל דברים שבצנעה נוהג בשבת. ותשעה באב איתקש לאבל. ותשעה באב שחל להיות בשבת והרי הוא נדחה לאחר השבת. מצאתי בשם מורי הרב חביבי ז"ל שבלילי שבת אסורים בתשמיש אע"פ שהוא זמן עונה. לפי שתשמיש המטה הוי דברים שבצנעה. ותשעה באב אתקש לאבלות דתניא כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב. וקיימא לן אע"פ שאין אבלות נוהגת בשבת. דברים שבצנעה נוהג. וכן מצאתי בשם הר' יצחק מווינה ז"ל שאסור בתשמיש המטה כדאמרינן לגבי אבל דדברים שבצנעה נוהג. אבל בשם בעל המאור ז"ל מצאתי שבלילי תשעה באב שחל להיות בשבת מותר בתשמיש המטה, שהרי הבשר והיין שאסורים בתשעה באב שחל להיות בחול. כשחל להיות בשבת מותרין. והואיל ואידחי אידחי לגמרי. והרי הוא כשאר שבתות השנה. וכן מצאתי בשם הר' אביגדור ז"ל.
